במהלך האבולוציה של האדם, כפי שנצפה ונלמד על התרבויות השונות, מזונות מסוימים קיבלו מוניטין והגדרה כ- מזון אפרודיזיאק – Aphrodisiacs – מזון מעורר חשק ותשוקה, פוריות ולהט. 🌶🌶🌶
האם קיימים מזונות שאפשר לייחס להם תכונות של עוררות?

בשאלה זו עוסקים מאות בשנים. המנעד שבין המדע – השכלתנות, לרגש או לתחושה.

התשובה לשאלה הזו היא: כן ו – לא.

התשובה טמונה איפה שהוא בסנכרון שבין ההיסטוריה, למדע, למחקר ולאמונה. חוקרים בדקו ומצאו כי מאכלים כאלו ואחרים מכילים חומרים מעוררים (אבץ, חומצת אמינו, ברזל, מגנזיום, ויטמין B…) שיכולים להניע משהו בגוף האדם, או לאזן או ליצור שינוי בתחושה. האם זה מספיק על מנת לקרוא לאותם מאכלים אפרודיזיאקים? שוב, כן ו- לא.
כאן נכנס לפעולה המוח שלנו, זה ששולח לשאר חלקי הגוף אותות ופרשנויות בהתאם לנסיבות או לרצון או לצורך, או אז בשילוב שניהם, המדע והפנטזיה – נוצרים מאכלים אפרודיזיאקיים.

איך זה קורה?

חמשת החושים בשירות האדם לא פעם טלטלו את קיומנו. החיפוש אחר הכישוף הזה שמגיע עם שלהוב החושים העסיק ומעסיק לא מעט חוקרי תרבויות, חוקרי קולינריה, בשלנים ואותנו.

הטרמינולוגיה שלנו עושה שימוש בתיאורים הלקוחים מחדר המיטות או מעולמות הקולינריה לתיאור טעם, רעב ושובע, או מיניות.
מילים המציירות לנו בראשנו תמונות וציפייה לגבי הטעם שעומד להגיע והתחושה בעקבותיו שהרי אזור העונג הקשור לאוכל ועונג ממיניות נמצא באותו המקום במוח – האיבר המיני ביותר בגוף האדם: "משביעו – רעב, ומרעיבו – שבע" (רב יהודה, סנהדרין קז ע"א)
'תאוות הבשרים'
'המנה מפתה'
'תיאבון מיני'
'התענגתי על כל ביס'
'זה מגרה אותי'
'נתח סטייק סקסי'
'שפתיים דובדבן'
'בא לי לנגוס בך'
'גופך כאגס'

מרכיבי המזונות השונים והחומרים שבהם משפיעים עלינו, בעיקר עם שילוב של תגובות חושיות שונות –
שביעות רצון חזותית ממראה של אוכל משלהבת את החושים ופותחת תיאבון מיני, מראות שמזכירים איברי מין (תאנה, פסיפלורה, צדפה) או פאליים (אספרגוס, בננה..) 🍌
כניסה לחלל בעל אווירה חמה, רכה, אור נרות, צבעים של אדום – יתרמו לתחושת רוגע ועוררות.

גירוי של ריחות הזורקים אותנו לזיכרונות של סוגי האהבה השונים, מאהבת אם וריח של בית עד תשוקה או אינטימיות (וניל, קינמון, תפוז, שקדים, שוקולד, קפה)

או מישוש – אכילה בידיים, נגיעה… תחושה של מרקמים (צדפה, צלופח, תאנה)
אפילו שמיעת קולות רקע (מציצה, המהום סיפוק, או רעש צריבה סקסי של סטייק על מחבת).

יותר מכל – טעם! טוב, על טעם כבר דובר פה רבות ועוד ידובר… טעם יכול לזרוק אותנו, לחבר אותנו ישירות לרגש, לתשוקה רגעית, לפנטזיה.

משמע חמשת החושים בשירות המיניות והתשוקה ואכן כן, גם המדע חקר וגילה כי במזונות, צמחים או תבלינים שונים קיימים חומרים אשר משלימים חוסרים בגוף האדם או מעודדים זרימת דם, איזון, פעילות הורמונלית או גירוי עצבי (צ'ילי, ג'ינג'ר, ציפורן, קפאין..).
טקסי האוכל, הכנתו ואופן צריכתו לא אחרו להגיע ונקשרו קשר חזק לעידוד תחושות המשיכה, הפיתוי.
מהצייד שחזר למערתו וכבד החיה הניצודה בידיו – האישה שחיכתה לו מצאה כי בפעולה זו הוא הגבר שביצע את הציד והתעוררה. בתרבויות המזרח נהוג שלא לטעום את המזון בשעת הכנתו, מזון שנטעם אינו ראוי להגשה כי הוא הופך חסר, כאילו ובפעולת הטעימה נלקח משהו מאנרגיית המזון, על משקל הזיזי את תשוקותיך הצידה כשאת מכינה עבור האחר.

ההודים העתיקים מאמינים שתמצית הטעם של המזון הופכת באופן רציף לדם, לשומן, למוח העצם ולבסוף הופכת לביצית עצמה – המזון הופך להיות, אם כך, שלב משמעותי בפוריות עצמה.
מזונות אפרודיזיאקים נצרכו בעת העתיקה, כשיקויים לפחדים הקשורים במיניות ופוריות, כגון חרדות ביצוע, שפיכה מוקדמת ופוריות.
זרעים ואגוזים למשל, תמיד היו סמל לפוריות ושקדים במיוחד, נחשב כי ריח השקדים מטריף נשים, שמשון חיזר אחרי דלילה עם שקדים…
האתיופים שילבו מנהג הנקרא 'גורשה' שהוא האכלת האדם שלצדך, בידיך, ליצירת אינטימיות וקרבה.
המטבח הוגדר הממלכה של האישה ודרכו יכלה 'לשלוט בגבר' להחליש את הגברא שלו, להימנע ממנו או למשוך אותו אליה, תשוקתה ורצונה בא לידי ביטוי במנה שהכינה לו.
כשביקשה האישה לסמן לבעלה כי ברצונה לקיים יחסי אישות, נהגה להכין רוטב שאהוב עליו ובעת ההגשה הקפידה על המראה.
מיד עם הגיעו של אב הבית מהעבודה הכינה לו רעיה טובה קפה והגישה לו מזון.
גם הגבר יכול לנהוג במחוות כבוד כלפי אשתו, למשל לשלב את ידו בידה בעת הארוחה, להלל את יצירתה כמביע את הערכתו לאישה שהיא, ולתת לה לאכול ראשונה או למנוע ממנה לעבוד בחוץ ואף לטחון בעבורה קמח.
עוד ביטוי לכבוד ולהערכה הוא כאשר הגבר משבח את אשתו על האוכל הטעים שהכינה בנוכחות אורחים וחברים, ולא מעיר לה על טעויות לפני זרים. למעשה, הטקסיות והגינונים שהתלוו להתנהלות היום–יומית סביב האוכל יכלו להאיר על מערכת היחסים בין בני הזוג.

משחר הזמנים אוכל ומיניות הלכו יד ביד. התפוח הוא הפיתוי הראשון הקדום בין גבר לאישה, חוה לאדם.

ביטויים רבים למזונות בשירות המיניות ניתן לראות בתורת הקאמה סוטרה אשר רקחו ממרחים מצמחי תבלין ושילבו אותם בריחות וטעמים בתחושה ועונג. מארק אנטוני האכיל את קליאופטרה ענבים. שבטי המאיה סגדו לעץ הקקאו וכינו אותו 'מזון האלים', והאגדה מספרת ששליט האצטקים, מונטוזומה, שתה כחמישים גביעי שוקולד מדי יום לפני ביקורו בהרמון הנשים.
🥑אבוקדו – האצטקים נהגו לקרוא לעץ האבוקדו, עץ האשכים. הכמרים הקתולים בספרד חשבו בעבר שהפרי הזה כה מגונה עד כדי כך שאסרו את אכילתו… הספרדים הקתולים מצאו אותו כל כך סקסי וכל כך מזכיר את הגוף הנשי שאסרו אותו למאכל לאנשי הקהילה.

אם אנחנו רוצים, או לא, משהו באינסטינקט הפנימי שלנו עוזר לנו לייצר חיבור לאוכל שהוא מעבר לקיום הבסיסי, עוררות הרגש, התשוקה, הפיתוי, העונג, הסיפוק… אך האם אנחנו יכולים לרתום אותו לשירותנו במשיכת מושא התשוקה שלנו בבישול ארוחה מכשפת ומפתה?

*חלק מהתמונות לקוחות מתוך מין אוכל שכזה – סדנת בישול
#אפרודיזיאק